עובדיה דנון
ביום שלישי, כ"א בשבט תשע"ח, 6 בפברואר 2018, הלך לעולמו עובדיה (דני) דנון, בשנתו ה-91. עובדיה נולד באלכסנדריה שבמצרים בט"ז באלול תרפ"ז, 13 בספטמבר 1927, ובה גדל והתחנך בתנועת הנוער הציונית 'החלוץ הצעיר'. אחד מבני כיתתו ורעו הטוב היה שמואל עזר, אשר בח' בשבט תשט"ו, 31 בינואר 1955, נתלה בקהיר עם חברו ד"ר משה מרזוק, לאחר שעמדו בראש חוליות הריגול הישראליות באלכסנדריה ובקהיר, במסגרת מה שנודע בציבור הישראלי כ'עסק הביש'.
כשנשלח לאלכסנדריה בשנת 1951 אברהם דר, נציג יחידה 131 של המודיעין הישראלי, כדי לגייס כמה צעירים יהודים מקומיים שיתנדבו לפעול למען יחידה זו, הוא התבקש לפגוש תחילה את עובדיה דנון, אשר שימש באותם ימים נציג המוסד לעלייה ב' (עלייה בלתי לגלית) בעיר. עובדיה ניהל אז סוכנות נסיעות, אשר שימשה מסווה מצוין לפעילותו החשאית והנמרצת להוצאת יהודים ממצרים, שהיו חסרי אזרחות, ושילוחם לצרפת או לאיטליה. עובדיה המליץ בפני אברהם דר את מי לגייס: הראשון שבהם היה חברו הטוב שמואל עזר. אחריו המליץ על ויקטור לוי, מאיר מיוחס ופיליפ נתנסון, שלושתם מנוחתם עדן.
בשנת 1952 עלה עובדיה ארצה, היה מראשוני קיבוץ דורות שבנגב המערבי, ובמשך שנים שימש בו מדריך ומחנך. עובדיה היה מנהיג כריזמטי ולכן יכול היה לקיים יחסי חברות קרובים עם תלמידיו מבלי שסמכותו תיחלש או תתערער. הוא התגאה בזה ששיחק עימם כדורגל בהפסקות שבין השיעורים. אף שאהב את הקיבוץ וראה בו תמצית ההגשמה הציונית, כפי שלימדוהו בתנועת הנוער במצרים, הוא נאלץ לעוזבו משנקרא כעבור שנים אחדות למלא מגוון תפקידים בשירותי הביטחון. מהר מאוד התברר שהוא לא רק ערביסט מעולה ומדריך ומורה מחונן אלא גם איש תחבולות שנון ומתוחכם.
במשך שנים מילא תפקידים רגישים בארץ ומחוצה לה, ונראה שתחלופנה עוד שנים רבות עד שמקצת מעלליו יגיעו לידיעת הציבור הרחב. עובדיה פעל בסתר, לעתים תוך סכנת חיים ממשית, וראה בעצם העשייה למען מדינת ישראל את שכרו הגדול. כעובד המגזר הציבורי נאלץ לפרוש לגמלאות בהיותו כבן 65, אך בפועל הוא נקרא שוב ושוב למשימות שלא היה מתאים וכשיר ממנו לבצען, כמעט עד הגיעו לגבורות.
עובדיה היה איש תאב דעת ותרבות, ושנים רבות קרא ממיטב ספרות העולם באנגלית, בצרפתית וברוסית, לבד ממה שקרא בערבית ובעברית.
עובדיה הקפיד להגיע מדי שנה לאזכרה בהר הרצל לשמואל עזר ולמשה מרזוק. בשנותיו האחרונות, עד שחלה, מילא תפקיד מרכזי באזכרה שבה נוטלים חלק צעירות וצעירים רבים מרחבי הארץ. אחרי החלק הטקסי ניהל שיחות ממושכות עם בני הנוער. בקולו השקט הצליח למגנט אותם סביבו, והם עמדו קשובים במשך חצי שעה ויותר לסיפוריו ולהסבריו על הפעילות בתנועות הנוער הציוניות במצרים, על תודעת המחויבות של חברי החוליות, ועל הגאווה והזכות לפעול בשירות המדינה.
שנים אחדות נהגתי לצרף אליי את עובדיה להרצאותיי בפני תלמידי המכינה הקדם-צבאית באדרת שבעמק האלה ובמדרשת עין פרת שבאלון, בשיפולי מדבר יהודה. שוב ושוב הדגיש באוזניי את הערכתו העצומה למשפחת עזר, המקבלת אותו תמיד בסבר פנים יפות. דומני שבמשפט מתמצה תודעת האחריות של עובדיה לגורלו של שמואל ומשתקפת נפשו המיוסרת. משסיפרתי על כך בביקור התנחומים בביתו למרית אלמנתו ולאסתר, רננה ומיטל בנותיו, נתלו דמעות בקצות עיניהן.
עובדיה נטמן באדמת קיבוץ דורות. עם מותו נסתלקה עוד דמות מן האבות המייסדים של מדינת ישראל, לוחם סתר בעל נפש גדולה.
פרופ' נַחֵם אילן
ראש הקרן להנצחת קדושי קהיר
