דברי הספד

דברי הספד

לזכרם של סא"ל ד"ר משה מרזוק וסא"ל המהנדס שמואל עזר

דברי אל"מ י.א. באזכרה במלאת 65 שנים לתלייתם של  סא"ל ד"ר משה מרזוק וסא"ל שמואל עזר

בני משפחות מרזוק ועזר, ראש המל"מ דודו צור, חברי הקרן להנצחת קדושי קהיר, קהל נכבד

התכנסנו להוקיר את זכרם של סגן אלוף משה מרזוק וסגן אלוף שמואל עזר זכרם לברכה. במשך שנים רבות ההנצחה של קדושי קהיר ע"י אגף המודיעין לא היתה מיטבית. מזה כמה שנים שאנחנו נמצאים בתהליך תיקון, וגם היום נמשיך בתהליך מבורך זה. לפני כמה שנים התארח יוסף מרזוק, אחיו של משה, ביחידתנו ונשא דברים בפני רבים מהמשרתים ביחידה, אשר רובם לא הכירו את הפרשה לעומקה, ובוודאי לא ידעו שקדושי קהיר מוכרים כחללים של יחידתנו. אני רוצה להודות ליוסף על דבריו המרגשים, ולכל חברי הקרן על עבודת הקודש שהם עושים בהנצחת זכרם. הקשר ליחידה ממשיך להתפתח, ונכדו של יוסף משרת כיום ביחידה. שישים וחמש שנים עברו, אך הלקחים עדיין רלוונטיים, והכאב של בני המשפחה עדיין חד.

בהתבוננות לאחור על הפרשה, ניתן לזהות כמה תכונות בולטות של כל המעורבים, ושל משה מרזוק ושמואל עזר במיוחד.

ראשית – הציונות, השליחות, ההתגייסות לטובת המדינה, דבר המאפיין את כל הצעירים שהתגייסו לתאים, והוא מקור לגאווה גדולה. צעירים אלו התגייסו למשימה תוך ידיעה ברורה של הסכנות, ללא חובת גיוס, וחלקם אף שילמו את המחיר, לטובת אידיאל שבער בהם.

שנית – הרעות, הדאגה אחד לשני בכלא. חברי הקבוצה היו מגובשים בשמירה על הקבוצה כולה, ועשו מאמצים גדולים לשמור על קשר עם חברתם שהיתה מופרדת מהם. רעות לוחמים במיטבה.

שלישית – לקיחת אחריות ודאגה לאנשים. משה מרזוק נקט בצעד החריג והתפטר מתפקידו, וזאת בשל דאגתו לאנשיו. מדובר בצעד לא פשוט. ניתן לראות בבירור שלא היה מדובר בצעד של "ראש קטן" או "זריקת אחריות" שכן הוא נשאר במצרים כדי לוודא שלא יאונה רע לאנשיו, ולקח אחריות מלאה על התאים בזמן המעצר והמשפט, תוך שהוא יודע היטב את המחיר שסביר שישלם. גם שמואל עזר, שלמעשה גם הוא כבר לא היה ראש תא, לקח על עצמו את הדין כדי להציל את חבריו.

למי שמכיר את מסמך רוח צה"ל, ובפרט ערכי היסוד המופיעים בו, שלוש תכונות אלו הן גם כיום מאבני היסוד של הערכים שצה"ל מחנך לאורם. נידוני קהיר הפגינו את כל התכונות הנאצלות המצופות מחיילי צה"ל מאז ומעולם, ומהווים אות ומופת. אני תקווה שהתיקון שאנו מבצעים, ובו מנציחים את פועלם ומלמדים את מורשתם, יאפשר לנו לזכור את העבר, וללמד את אנשינו דוגמא לעתיד.

אנו מרכינים ראשנו בזכרנו את הקרבתם, זוקפים ראשנו בגאווה על עמידתם ועוז רוחם, ונשקוד על הנצחתם לדורות הבאים.

יהי זכרם ברוך.