בקיץ 1954 התקרב לסיומו משא ומתן בין בריטניה למצרים על עזיבת האנגלים את מצרים. עם צאת הבריטים את מצרים היה עתיד הצבא המצרי לקבל לידיו מחנות ושדות תעופה צבאיים מתוחזקים היטב. בישראל התעורר חשש כבד מהפינוי. ההנהגה הביטחונית והמדינית חיפשה דרך לסכל את הפינוי או לפחות לדחותו. ביוני 1954 הגיע למצרים אברהם זיידנברג (אברי אלעד), שנקרא במצרים פול פרנק. הוא היה נציג יחידה 131 אשר נשלח לפקד על החוליות ולהפעילן במשימות חבלה מינוריות במתקנים בריטיים ואמריקנים, שנועדו לעורר חוסר יציבות במצרים ולמנוע את יציאת הצבא האנגלי משם.

אברי אלעד היה דמות שנויה במחלוקת. הוא פוטר מצה"ל אחרי מלחמת העצמאות בגין גניבת רכוש מבסיס צבאי ונודע כמי שבעברו קופה של שרצים. מפקד יחידה 131, מוטק'ה בן צור, גייס אותו בשנית מפני שסבר כי מאחר שאלעד במצוקה אישית וכלכלית, ומעל לכול רוצה לטהר את שמו, הוא מתאים לתפקיד. הוא הגיע לביתו של פיליפ נתנסון באלכסנדריה, שקיבל ימים מספר קודם מכתב מוצפן המודיע על הגעתו. אברי, שכינויו המחתרתי היה 'רוברט', בחן את המעבדה בביתו של פיליפ ומיד ביקש לפגוש את ויקטור לוי, שהיה באותה עת כבר מפקד התא באלכסנדריה.

עם צאתו רצה פיליפ ללוותו אך אברי אמר לו 'אל תטרח'. פיליפ, שהסתקרן הציץ מהחלון וראה את אברי ('רוברט') נכנס למכונית פלימות פתוחה, ירוקה, עם לוחית זיהוי של רכב דיפלומטי ובה שני ילדים. משהגיע ויקטור ניסה פיליפ להעלות תהיות על אופן הופעתו של השליח, אולם ויקטור היה נלהב מעצם הגעתו המיוחלת. למחרת פגש אברי את ויקטור. הם נסעו יחד לדירת המפגש והוא הרבה לספר על עצמו. הוא מסר לוויקטור גבישים חדשים למשדר, צופן חדש ערוך על פי הספר 'מובי דיק' וכן תדרי שידור חדשים. אלה היו רשומים על גיליון נייר לא מוצפן ובעברית. אברי חקר את ויקטור על אמצעי הקשר שברשותם והביע רצון להתוודע אל יתר חברי התא במהירות. הוא ציין בפני ויקטור כי הכוונה להיכנס לפעולה מידית. ויקטור הבהיר כי האמצעים שבידם פרימיטיביים וכי מנגנוני ההשהיה שהם מייצרים אינם מהימנים. אברי הבטיח כי ישיג עפרונות השהייה. ויקטור התרשם מביטחונו העצמי של מפקדם החדש ושם פעמיו אל פיליפ לשתפו במידע. פיליפ התלהב פחות. הוא ביקש להעביר את המעבדה מביתו כדי שלא לסבך את הוריו ושאל על דרכונים לחברי התא. המענה שהתקבל מאברי היה כי אין להעביר כעת את המעבדה וכי הוא יוכל להסדיר רישיונות מעבר דרך גבול לוב ללא כל בעיה. פיליפ העלה שוב את נושא הדרכונים ואברי הבטיח גם לו כי ידאג להם.

יומיים מאוחר יותר יצא ויקטור לקהיר לפגוש את אברי. הוא אמור היה להיפגש עמו בבית קפה ולקבל ממנו עפרונות השהייה, אך התברר כי הוא לא הביאם. יחד עם זאת טען כי 'הזמן דוחק' וכי מן הארץ שידרו לו הוראה להתחיל בפעולה ללא דיחוי. 'נצטרך להתחיל באמצעים שלכם'. משם המשיכו השניים לבית חולים, לידידו הגרמני המאושפז של אברי, ואחר כך המשיכו לאלכסנדריה. בדרך סיפר אברי על משפחתו, על לימודיו בטכניון, על מעלליו בפלמ"ח ועוד. הוא סיפר לוויקטור שהוא מקבל הוראות מהארץ ברדיו בתוכניות 'פינת האישה' ו'מוזיקה קלסית כבקשתך'.

באותו יום פגש אברי באלכסנדריה בדירת המפגש את סמי (שמואל) עזר. באותו מפגש הסביר לשניים את מטרת הפעולות: לעשות משהו שיעורר 'רעש'. לא הנזק החומרי חשוב, טען, אלא התהודה בציבור, ולכן חשוב לעשותן במקום מרכזי שיש בו קהל כך שתיווצר מהומה ויפוצו שמועות. הכוונה ליצור את הרושם במצרים ומחוצה לה שקיימת התנגדות לשלטון של כת הקצינים, והכול כדי לגרום לאנגלים לחשוש ולא לצאת את מצרים.

כשהחלו בתכנון הפעולות דרש אברי כי כל חברי התא ישתתפו בהן. הוא רצה לפגוש גם את ג'וני מצא, שגויס אף הוא לתא באלכסנדריה, אך באותה עת היה בחופשה. למעשה הוא דרש מוויקטור לתאם עמו פגישה, אך ג'וני היה עסוק בענייני חתונתו הקרבה והודיע שלא יגיע. ויקטור הופתע מכעסו הרב של אברי. ניסיון נוסף להכיר את כל אנשי התאים היה בעת פגישתם של ויקטור ואברי בקהיר כהכנה לקראת הפעולה ב-23 ביולי. אברי שאל את ויקטור האם הוא מכיר את אנשי התא בקהיר. ויקטור ענה בחיוב אך הבהיר כי למיטב ידיעתו התא חדל מלהתקיים.  לשאלתו האם הוא רוצה לפוגשם ענה אברי בחיוב והם נסעו לבית החולים היהודי שבו עבד ד"ר מרזוק, אלא שהלה נעדר באותה שעה. משם המשיכו לביתה של מרסל, וגם היא נעדרה באותה עת.

 

הפעולה הראשונה

היעד הראשון שבחר אברי אלעד היה בית הדואר המרכזי באלכסנדריה. הוחלט לבצע את הפעולה ב-2 ביולי, יום שישי, יום השבתון של המוסלמים, ובו מקדימים משרדי הדואר להיסגר. הכוונה הייתה להגיע למקום לקראת סגירתו כך שהמטענים יתלקחו לאחר הסגירה, כשהמקום ריק מאדם. הארבעה התכנסו בדירת המפגש. הם הכינו שלוש חבילות גליליות, שהיו קופסות קרטון של חומר ניקוי למטבח מתוצרת 'וים'. לתוך כל קופסה הוכנסה תערובת של חומרים כימיים שאפשר לקנותם בכל בית מרקחת. תערובת זו עשויה להתלקח באמצעות פתיל או חומצה גופריתית מרוכזת. את החומצה מטפטפים לתוך שקיק גומי כלשהו (המתאים ביותר לכך היה אמצעי מניעה, קונדום). הגומי נאכל על ידי החומצה תוך זמן מסוים, הזמן הנחוץ להתלקחות 'פצצת התבערה', וכשהוא בא במגע עם התערובת הכימית הוא מצית אותה. את זמן ההשהיה אפשר להאריך אם שמים את החומצה בתוך מספר אמצעי מניעה.

בפעולה זו השתתפו רוברט, פיליפ וויקטור. הם הגיעו בנפרד דקות מספר לפני סגירת הדואר, הניחו את החבילות ממוענות ומבוילות בתיבות באגף דואר חבילות והסתלקו מהמקום. ככל הנראה תוך דקות היתמר עשן מאחת התיבות. מהשנייה עלו להבות. ראש המשמרת הזעיק כבאים שכיבו את האש ופקדו ליתר זהירות לרוקן את שאר התיבות. עובד הדואר, שחשד בחבילה גלילית בתיבה השלישית, הושיט יד לקחתה ובעודו מרים אותה היא התלקחה והוא נכווה קלות באצבעותיו.

נזקי התקרית: נשרפו מכתבים ועיתונים ששווים לפי הערכת פקידי הדואר 10 לירות מצריות. עובד הדואר נכווה קלות באצבעותיו ונחבש. למעשה האש הייתה כה חלשה שאף הקרטון של הקופסה לא נשרף כליל. לא הייתה כל כוונה לפגוע  בחיי אדם.

רוברט דסה הגיע שעה קלה לאחר הפעולה לרחוב שבינתיים נחסם בידי שוטרים ומכונית כיבוי. סקרנים רבים התגודדו על המדרכה מול בנין הדואר והתלחשו בהתרגשות. תחושתו הייתה שהפעולה הצליחה. ב-6 ביולי שלח ויקטור מכתב לפריז ובו דיווח כי השליח הגיע, הם נפגשו עמו והוא 'מפליא לעשות'.

 

הפעולה השנייה

ב-3 ביולי, למחרת הפעולה הראשונה, נפגש ויקטור, מפקד החוליה האלכסנדרונית, עם אברי בדירת המפגש בעיר. הוא דיווח לו על הפעולה. אברי הגיב בהתלהבות והבהיר כי הפעולה הבאה תתבצע בשני מקומות בספרייה האמריקאית בקהיר ובאלכסנדריה ב-14 ביולי, הוא יום הבסטיליה. ביום זה נהגו צרפתים רבים שהתגוררו באלכסנדריה לחגוג ולקיים נשפים. פיליפ וויקטור, שהיו אמורים לפעול בקהיר, חשבו לחזור לאחד הנשפים וכך ליצור לעצמם אליבי. רוברט התלהב פחות וטען כי אם לא מספקים להם חומרים מתאימים נראה שאין חשיבות לפעולות. ואולם הוא נסחף יחד עם האחרים אל קדחת ההכנות.

הרעיון להשתמש בנרתיקי משקפיים במקום מכלי 'וים' עלה כשוויקטור ופיליפ חלפו על פני חנות האופטיקאי מארון איאק ועלה בדעתם כי הנרתיקים מתאימים לספרייה . הם רכשו שני נרתיקי פלסטיק מהודרים ומאוחר יותר רכשו סמי ורוברט שני נרתיקים נוספים בחנות נוספת של אותם בעלים.

סוכם כי רוברט וסמי עזר יפעלו בספרייה באלכסנדריה ואילו פיליפ וויקטור בספריה בקהיר. רוברט ערער על כך וטען שיוכל לבצע לבדו וכי אין צורך לגרור את סמי לפעולה חודש לפני עזיבתו את מצרים. סמי השיב כי אם דרושים שניים לפעולה בקהיר, דרושים שניים לפעולה באלכסנדריה. פיליפ שאל מדוע צריכים אנשי אלכסנדריה לפעול בקהיר ומדוע לא יבצע את הפעולות התא בקהיר. על כך ענה ויקטור כי התא בקהיר כבר אינו קיים. פיליפ וויקטור יצאו ב-2 ביולי ברכבת לקהיר. הם אמורים היו לנסוע עם אברי לדירתו להרכבת פצצות התבערה, אך זה אמר כי התכניות השתנו ולקח אותם במכונית הפלימות הירוקה לאזור מועדוני הספורט שעל החוף תוך שהוא נוהג בפזיזות וכמעט שדרס הולך רגל. לאחר שהרכיבו את החומרים והכניסום לנרתיקי המשקפיים הסיעם לספרייה האמריקאית. הם הגיעו כמתוכנן בשבע בערב, כשעה לפני סגירתה, כדי שבשעת ההתלקחות לא יהיו בה אנשים. זמן ההשהיה תוכנן לשעתיים. כל אחד מהם פנה לאולם אחר והניח את הנרתיק בין הספרים. אחר כך יצאו ומיהרו לרכבת לאלכסנדריה.

באלכסנדריה נפגשו רוברט וסמי עזר בדירת המפגש ומשם יצאו לספריה. גם הם הגיעו לקראת שעת סגירתה. הם הניחו את שני הנרתיקים והסתלקו מהמקום.

התוצאות: בקהיר הבחינו בדליקה בשעה 21:20 שני קציני משטרה שסיירו מול הספרייה. ב-21:50 הודיע מנהל הספרייה לתחנת המשטרה כי השריפה כובתה וכי -כ500 ספרים עלו באש. באלכסנדריה הוזעקו הכבאים ב-20:45 וכיבו מיד את הדליקה שלא גרמה כל נזק מלבד סימני חריכה על ספרים ושני מדפים.

למחרת נפגשו  הצעירים בדירה. סמי ציין בשמחה כי עיתון מקומי הזכיר את השריפה. אברי שיבח אותם וסיפר להם כי היה בחברתו של השר זכריה מוחי אלדין כשהתקבלה הידיעה על השריפה, ושניהם מיהרו למקום במכונית השר. עוד ציין כי צילם את הבעירה. בתקופת המשפט הופיע תצלום השריפה בעיתון גרמני.

 

הפעולה השלישית

אברי יעד את הפעולה השלישית ל-23 ביולי, הוא 'יום ההפיכה'. בתוכנית: הנחת הנרתיקים בשני בתי קולנוע באלכסנדריה, בשני בתי קולנוע בקהיר ובתא לשמירת חפצים בתחנת הרכבת בקהיר. 'זו צריכה להיות הגדולה מכולן', אמר לחברי התא עת נפגש עימם בדירת המפגש באלכסנדריה. 'אנו נפגע בבתי קולנוע בבעלות זרים ובכאלו המציגים סרטים מערביים', הסביר, כדי שהפעולה תיוחס לקומוניסטים או לאחים המוסלמים, ונבחר בתי קולנוע מרכזיים כדי שהפגיעה תיראה ותישמע, ואף הצנזורה לא תוכל להסתיר מן הציבור'...

ההכנות לפעולה השלישית נכנסו להילוך גבוה. נרכשו כימיקלים, נרתיקי משקפיים ומכלי 'וים'. חולקו תפקידים. סמי ורוברט יפעלו הפעם בקהיר, ויקטור ופיליפ יפעלו באלכסנדריה. בשונה מהפעולות הקודמות שבהן הוכנו 'פצצות' תבערה, הפעם ביקש אברי להפעיל בתחנת הרכבת חומר נפץ, 'לא הרבה כדי לא לפגוע בבני אדם, אך כמות שתגרום לקול נפץ'.

בבוקר ה-23 ביולי נפגשו חברי התא בדירת המפגש. רוברט וסמי יצאו ברכבת לקהיר כשהחומרים בתוך מזוודת קרטון זולה. רוברט לקח עמו תיק עם מעט חפצים, שכן התכוון להישאר בקהיר ולבלות עם ידידה כסיפור כיסוי. סמי עמד לחזור לאלכסנדריה באותו ערב ולכן לא נטל עמו חפצים אישיים. הם הגיעו לקהיר ב-14:30, פנו למלון קטן, והסתגרו בחדרם להכנות. ב-16:30 המתין להם אברי אלעד בפתח המלון במכוניתו והם נסעו עמו לתחנת הרכבת. אברי שאמר שיפקיד את המזוודה במלתחה בתחנה, חזר בו ורוברט עשה זאת במקומו. לאחר הנחת המזוודה במלתחה החזירם אברי למלון ושם נפרדו. לפני כן וידא לאן כל אחד מהם ממשיך בתום הפעולה. רוברט וסמי עלו לחדר, התקינו את מנגנוני ההשהיה וירדו לבתי הקולנוע. סמי פנה לקולנוע 'ריבולי' ורובי המשיך לקולנוע 'רדיו'. רוברט קנה כרטיס יקר והתיישב ביציע באולם ריק למחצה. הוא הניח את נרתיק התבערה מתחת למושב, ובהפסקה יצא את האולם. סמי אף הוא התיישב ביציע המבודד, הניח את הנרתיק, ובהפסקה יצא והספיק לתפוס את הרכבת לאלכסנדריה.

למחרת עיין רוברט בעיתונים ולא מצא כל אזכור לפעולותיהם. הוא בילה באותו יום עם ידידתו באזור פיקניקים. בערב ביקרו בקולנוע כשהוא שומר את הכרטיסים למען סיפור הכיסוי. למחרת שוב סקר את העיתונים ולא מצא בהם כל אזכור.

תוצאות הפעולה בקהיר: לפי עדויות  המצרים בבית המשפט, ביום הנחת הנרתיקים  ביום שישי, ה-23 ביולי בשעה 22:30, אחד יצר משני החוקרים העיקריים בפרשה, רס"ן מוחמד ממדוח סאלם, קשר עם משטרת קהיר והזהיר מפני הימצאות 'נרתיקי משקפיים' בבתי קולנוע. למרבה הפלא, חוקרי משטרת קהיר ידעו באילו בתי קולנוע לחפש את מבוקשם. הם התריעו בפני מנהלי בתי הקולנוע ובפני הממונה על כיבוי שריפות. בחצות וחצי הגיע פקד ממשטרת קהיר לקולנוע 'רדיו'. מששמע שלא אירע דבר, ביקש מהכבאי לערוך חיפוש יסודי ועזב את המקום. ב-01:30 חזר ושמע כי הכבאי מצא את הנרתיק ביציע והחליט להעבירו בעצמו למשטרה. משהניח אותו על אדן חלון קופת הכרטיסים כדי לנעול את דלתות הקולנוע, הנרתיק התלקח. מכאן עבר הפקד לחפש בקולנוע 'ריבולי'. הצטרפו אליו קצינים מספר אך הם לא מצאו את מבוקשם. רק ב-03:30 התגלה הנרתיק בפח האשפה, שם הניחוֹ השומר שמצאוֹ בתום ההצגה הראשונה. באשר למזוודה במלתחה בתחנת הרכבת – לטענת החוקרים כעבור שלושה ימים עלה עשן מהמזוודה. בפועל היא במשפט בשלמותה, כולל קופסאות ה'וים' שהיו בה המגבות והנעליים.

אנשי התא באלכסנדריה סימנו יחד עם אברי שתי מטרות: קולנוע 'מטרו' וקולנוע 'ריו'. הם סיכמו כי נרתיקי המשקפיים יונחו הפעם בתוך מכלי הניאגרה בשירותים, כך שסיכויי הפגיעה בחפים מפשע יהיו קלושים, שהרי כוונת הפעולה הייתה ליצור מצג של תנועת התנגדות במצרים ותו לא. הם השתמשו בחומר נפץ רועם, בעל כוח הדף מועט, כמו במזוודה שנועדה להטמנה בתחנת הרכבת בקהיר, אף שלא הספיקו לנסותו מספיק בגלל קוצר הזמן.

פיליפ יצא לקנות כרטיסים לבתי הקולנוע. על הקופה בקולנוע 'מטרו' תלוי היה שלט 'כל הכרטיסים נמכרו'. פיליפ החליט על דעת עצמו לקנות כרטיס לקולנוע 'אמיר' הסמוך. בשובו לדירה עדכן את ויקטור וזה קיבל את השינוי בתוכנית. ב-1800, לאחר שצירפו את מנגנוני ההשהיה לנרתיקי המשקפיים, יצאו לכיוון בתי הקולנוע. האזור שקק המוני אדם חוגגים. פיליפ הבחין במכונית כבאים. הם התקדמו לעבר קולנוע 'ריו'. בית הקולנוע היה נישא מן הרחוב ועל כן היה צורך לעלות במדרגות. לפתע חש פיליפ חום מתלהט והולך על שוקו הימנית. הוא ניסה לשלוף את הנרתיק מכיסו אך הנרתיק ניצת, חל פיצוץ והוא נפל ארצה. הוא הביט לכיוון רגליו ושמח לראות את שתיהן. במבט נוסף הבחין שוויקטור הספיק להיעלם. מיד התגודדו סביבו אנשים. סמל המשטרה מלווה בקצין בולשת אמר לקהל: 'אל תפחדו, חיכינו להם. אלו הם ששרפו את הספרייה האמריקנית'. כעבור רבע שעה הגיע אמבולנס ופיליפ הובהל לבית החולים.

img007
סליק של המשדר בתוך ספר עב כרס
רוברט דסה בשחזור בספריה האמריקאית